מערכת החינוך

כמה פעמים שמעתם בשנים האחרונות שמערכת החינוך בקריסה? (המון!) (בעיקר סביב ה-1 לספטמבר)

אז האמת, שתלוי על אילו נתונים מסתכלים…כמו תמיד אפשר להציג איזו מציאות שנרצה בעזרת נתונים.

לפי נתוני דו"ח Education At A Glance לשנת 2020, אשר מתייחס ל-38 מערכות חינוך במדינות החברות ב-OECD, התלמיד הישראלי לומד יותר – אך מבין פחות.

כיתות צפופות, שכר מורים נמוך ושעות למידה מרובות (שלא בטוח שהן יעילות) אלה עדיין הבעיות המרכזיות של מערכת החינוך בישראל בעינן.

אך מצד שני רואים נתונים בהם ישראל מובילה אל מול ה OECD :

השקעה הלאומית על חינוך עומדת עולה באופן הדרגתי וגבוהה אל מול השקעה הממוצעת של ה OECD

ישראל במקום השלישי במדינות המשכילות ב OECD

שיעור אי-הלמידה בחטיבה העליונה בישראל נמוך מזה של ה-OECD: כ-4.9% בישראל לעומת 7.2% בממוצע בין מדינות ה-OECD.

שיעור הלמידה בגילי 3–4 בישראל הוא מהגבוהים בעולם.

אחוז הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה הוא השלישי בעולם - 46%. שתי אוניברסיטאות ישראליות נמצאות ברשימת מאה האוניברסיטאות הטובות בעולם.

ישראל ניצבת במקום הראשון בעולם בשיתופי פעולה מחקריים של מוסדות להשכלה גבוהה ותעשייה, במקום השני בעולם בהפצת ידע ובמקום ראשון ברישום פטנטים בעולם וביצוא טכנולוגיות מידע ותקשורת.

דבר זה בא לידי ביטוי בחוסנה של הכלכלה הישראלית: בין השנים 2010 ל-2019, התוצר הגולמי לנפש בישראל גדל בכ-46%. מדובר בגידול גבוה מהממוצע של ה–OECD.

הנתונים הללו חשובים על מנת להבין את מצבו האמיתי של החינוך בישראל לצורך קביעת מדיניות להשקעה במקומות הדורשים שינויים במשרד החינוך ולנו כציבור הבנה מהי התמונה הנכונה יותר